בנימין אקצין ז"ל נולד ב-1904 בריגה. למד מדע המדינה והשלים לימודי דוקטורט באוניברסיטת וינה, וכן קיבל תואר למשפטים מאוניברסיטת פריז ותואר דוקטור למשפטים נוסף מאוניברסיטת הרווארד.
אקצין הוא מיוזמי ומקימי החוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית ועמד בראשו במשך עשור. בנוסף, נמנה עם מייסדי הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה וכיהן כדיקן הפקולטה. הוא ממקימי אוניברסיטת חיפה והרקטור הראשון שלה. קיבל דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה. אקצין הוא חתן פרס ישראל למדעי המשפט (1967). אקצין היה מרצה אורח ברבות מהאוניברסיטאות המובילות בארצות הברית ואירופה.
קודם עלייתו ארצה היה מפעילי התנועה הרוויזיוניסטית ומזכירו המדיני של זאב ז׳בוטינסקי, ואף נבחר לנשיא התנועה הציונית החדשה שהקים ז׳בוטינסקי. בראשית שנות ה-40 עמד בראש הלשכה המדינית של ״ועד החירום הציוני אמריקני״ בארה״ב.
אקצין התמחה בתורת המשטרים והזיקה בין המציאות המדינית לביטוייה המשפטיים-קונסטיטוציוניים.
מבין פרסומיו:
- "עיקרי המינהל הציבורי", הוצאת דביר – (1952)
- "תורת המשטרים", הוצאת אקדמון - הוצאת הסטודנטים באוניברסיטה העברית (1967).
- "לאומים ומדינות", הוצאת עם עובד
- "סוגיות במשפט ובמדינאות", הוצאת מאגנס (1966)
- "יסודות המדינאות הבינלאומית", הוצאת אקדמון (1984)
- "הצעת חוקה למדינת ישראל"
- "תכנון לאומי בישראל", הוצאת המדרשה למינהל (1966)
- "הסטאטוס הפוליטי של יהדות התפוצות", הוצאת המכון ליהדות זמננו (1966)
- "הבדלי יסוד בגילויי ההתבוללות בתקופה הבתר אמאנסיפציונית והעידן הנוכחי", הוצאת האוניברסיטה העברית
- "מריגה לירושלים", הוצאת הספרייה הציונית על יד ההסתדרות העולמית (1989) - ספרו האוטוביוגרפי שפורסם לאחר מותו