check
אמריטי | המחלקה למדע המדינה

אמריטי

שלמה אבינרי

שלמה אבינרי ז"ל

פרופסור אמריטוס, המחלקה למדע המדינה

 

קרא עוד

שלמה אבינרי ז"ל נולד בעיר ביילסקו בפולין ב־1933. למד היסטוריה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים ובביה"ס הלונדוני לכלכלה ומדע המדינה. כיהן כראש המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית, כמנהל מכון לוי אשכול לחקר המדיניות, הכלכלה והחברה בישראל, כדיקן הפקולטה למדע החברה וכמנהל המרכז ללימודי אירופה. בשנת 1996 הוענק לו פרס ישראל בחקר מדע המדינה. בשנת 2006 הוענק לו פרס מפעל חיים מטעם האגודה הישראלית למדע המדינה. ב-2013 זכה אבינרי בפרס א.מ.ת.

 

מחוץ לעשייתו האקדמית, כיהן אבינרי כמנכ"ל משרד החוץ בממשלתו הראשונה של יצחק רבין בשנים 1977-1975. בשנים 1994-1991, לאחר התפרקות הקומוניזם, היה חבר במשלחות בינלאומיות לפיקוח על הבחירות החופשיות הראשונות ובסיוע לתהליכי הדמוקרטיזציה במדינות שונות.

 

אבינרי, הסטוריון של הפילוסופיה הפוליטית, התמחה בכתביהם של מרקס והגל ובכתבי הוגי הציונות. הוא חבר במערכת הבינלאומית של ההוצאה הביקורתית השלמה של כתבי מרקס ואנגלס, מטעם המכון הבינלאומי להיסטוריה חברתית באמסטרדם. בנוסף עסק רבות בהגותם של הרצל ושל משה הס. אבינרי מפרסם מאמרים פובליציסטיים בעיתונים שונים בישראל ובעולם.

 

בין ספריו שתורגמו לשפות רבות:

  • משנתו החברתית והמדינית של קרל מרקס, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1996.
  • רשות הרבים - שיחות על מחשבה מדינית, מרחביה: הוצאת הקיבוץ הארצי, 1966.
  • פרקי חברה ומדינה - עיונים במשנתם של מורוס, רוסו, הגל ומרקס, מרחביה: הוצאת הקיבוץ הארצי, 1969.
  • תורת המדינה של הגל, תל אביב: הוצאת ספריית פועלים, 1973.
  • עם ועולם - שאלות חברה ומדיניות בישראל, הוצאת כתר, 1977.
  • הרעיון הציוני לגווניו - פרקים בתולדות המחשבה הלאומית היהודית, ספרית אפקים, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1980.
  • משה הס בין סוציאליזם לציונות, ספרית אפקים, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1986.
  • ארלוזורוב, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות עידנים, 1991.
  • הרצל, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2008.
  • קרל מרקס - פילוסופיה ומהפכה, תרגמה איה ברויר, ספרית אפקים, עם עובד, 2022.
  • [תרגום] קרל מרקס, כתבי שחרות, הוצאת ספרית פועלים 1965.

[תרגום] הרברט מרקוזה, קץ האוטופיה, הוצאת עם עובד 1975.

קראו פחות
דן אבנון

דן אבנון

פרופסור אמריטוס, המחלקה למדע המדינה

 

קרא עוד

דן אבנון נולד בסטוקהולם, שוודיה, בשנת 1954. למד מדע המדינה וקיבל דוקטורט באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. כיהן כחבר סגל באוניברסיטת סטנפורד, ועם חזרתו לישראל כמלגאי אלון הצטרף למחלקה למדע המדינה. כיהן כראש המחלקה למדע המדינה ועמד בראש בית הספר למדיניות וממשל ע״ש פדרמן באוניברסיטה העברית. הוביל את המכרז לפתיחת תוכנית צוערים לשירות המדינה, יסד ועמד בראש  תכניות מוסמך ללימודי אזרחות ודמוקרטיה, ללימודי משפט, ממשל וחברה וכן היה מייסד שותף של תוכנית התואר השני לפיתוח קהילות ("תוכנית גלוקל") בפקולטה למדעי החברה של האוניברסיטה העברית. אבנון שימש כעמית מחקר ומרצה אורח באוניברסיטאות הרווארד, טורונטו, סינגפור וסידני. זכה בפרסי הוראה באוניברסיטאות ברקלי וסטנפורד ופעמים רבות נבחר למורה מצטיין באוניברסיטה העברית.

 

בשנת 2001  ייסד אבנון את ״מרכז גילה לחינוך אזרחי ודמוקרטיה״ ועמד בראשו. במסגרת זו פיתח תכניות לימודים באזרחות, ויסד כתות לימודי אזרחות תלת-שנתיים לתלמידי תיכון בקמפוס הר הצופים. בנוסף, היה חבר הצוות האקדמי שהקים בשנות התשעים את המכון הישראלי לדמוקרטיה ועמד בראש התוכנית לרפורמה פוליטית של המכון. אבנון שימש כחבר הנהלה בעמותה לחינוך הדו לשוני, ״יד ביד: המרכז לחינוך יהודי ערבי בישראל״, היה ממקימי ״צופן – מרכזי טכנולוגיה עילית״ לקידום ההשתלבות של אזרחי ישראל הערבים בתעשיית ההייטק", והיה מייסד שותף וחבר הנהלה ב״עמותה לאזרחות פעילה״. אבנון כיהן כראש ועדת מקצוע מדע המדינה במשרד החינוך וכראש ועדת מינוח מדע המדינה באקדמיה ללשון עברית, במסגרתה הוביל הכנת מילון מונחי מדע המדינה שראה אור בשנת 2022.

 

מחוץ לעשייתו האקדמית, אבנון שירת כלוחם ומפקד בסיירת מטכ"ל, כיהן כמנכ"ל יריד הספרים הבינלאומי בירושלים, ובמהלך  שירות מילואים כמפקד צוות במלחמת לבנון הראשונה, הצטרף לנחום ברנע בהקמת העיתון כותרת ראשית, וכיהן כמנכ"ל העיתון.

 

אבנון הוא מומחה למחשבה מדינית ולחינוך אזרחי. אבנון חוקר שלושה תחומים עיקריים: פילוסופיה פוליטית כללית והקשר בין ידע עצמי לתאוריות של קהילה פוליטית, מחשבה חברתית יהודית עם התמחות במשנתו המדינית והחברתית של מרטין בובר, ומשטר מדיני דמוקרטי, חינוך אזרחי, הוראת אזרחות ומדע המדינה בישראל.

 

מבין פרסומיו:

  • "ממלכתיות 2020: מושג הערכתי מרובה משמעויות ובר התנצחות". בתוך ידידה שטרן (עורך), ממלכתיות במאה העשרים ואחת. המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2020.
  • מיזוג אופקים: מחשבה מדינית יהודית-ישראלית, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס (עם דוד מ' פויכטוונגר), 2016.
  • האזרחות החדשה: אתנית, לאומית, רובית. גילוי דעת 10:165 – 178. 2016.
  • חינוך אזרחי בישראל, עם עובד, 2013.
  • מרטין בובר: הדיאלוג הנסתר, עם עובד, 2012.
  • שפת אזרח בישראל, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2006.
  • "'הציבור הנאור': יהודי ודמוקרטי או ליברלי ודמוקרטי?" משפט וממשל ג: 417 – 41. 1996.
  • חוק המפלגות בישראל, הקיבוץ המאוחד, 1993.
  • “Human Rights Under "Democratic" Pressure: Navigating a Path Between Truth and Politics.” Human Rights Quarterly, 41(3), 672-700 (with Danielle Celermajer). 2019.
  • “Israel's Society.” In Oxford Bibliographies in Jewish Studies. Ed. Naomi Seidman. New York: Oxford University Press. DOI: 10.1093/OBO/9780199840731-0134. 2016.
  • "Is There a 'Jewish' Morality? Amalek as a Touchstone." Studies in Contemporary Judaism Annual XXIV, pp, 206-215, 2010.
  • Plurality and citizenship in Israel: moving beyond the Jewish/Palestinian civil divide (with Yotam Benziman), Routledge, 2009.
  • Liberalism and Its Practice (with Avner de-Shalit), Routledge, 1999.
  • Martin Buber: The Hidden Dialogue, Rowman & Littlefield, 1998.
  • “The Israeli Basic Laws' (Potentially) Fatal Flaw.” Israel Law Review 32:4, 535-566. 1998.
  • "'Know Thyself': Socratic Companionship and Platonic Community." Political Theory, May 1995, 304-329.
  • Dan Avnon, "Parties Laws in Democratic Systems of Government."  Journal of Legislative Studies, 1:2, 283-30, 1995.

 

 

קראו פחות
שלמה אהרונסון

שלמה אהרונסון ז"ל

פרופסור אמריטוס, המחלקה למדע המדינה

 

קרא עוד

 

שלמה אהרונסון ז"ל נולד בתל אביב בשנת 1936. למד באוניברסיטה העברית בירושלים ובגרמניה. כיהן כמרצה במחלקה למדע המדינה, כמנהל המרכז ללימודים אירופיים וכראש מכון שאשא לסמינרים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. כיהן ראש הקתדרה לחקר השואה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס, וחבר מחקר בקבוצת עבודה לדיון בסכסוך הישראלי-ערבי במכון לרמן בניו יורק. היה פעיל באגודה הבינלאומית לפסיכולוגיה פוליטית, שימש חוקר אורח בספריית הקונגרס בוושינגטון ובמוזיאון השואה. לימד באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל אביב ובמכללה האקדמית תל אביב-יפו.

 

במקביל לקריירה האקדמית שלו שימש אהרונסון כעורך חדשות בקול ישראל וכתב צבאי ברשת של קול ישראל במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, וכן היה מנהל החדשות בצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית, כתב רשות השידור ליד הקהילה האירופית בבריסל וכתב גלי צה״ל בוושינגטון. בנוסף, שימש פרשן בתחנות רדיו וטלוויזיה בישראל ומחוצה לה, ובעיתונות הישראלית והגיש את התוכניות ״הערכת מצב״ ברשת ב׳ של קול ישראל ו״חכמים בלילה״ בגלי צה״ל. בבחירות 1981 היה מועמד לכנסת מטעם סיעת תל"ם בראשות משה דיין.

 

הוא הרבה לכתוב מאמרים בעיתונות הישראלית, היה פרשן מבוקש בכלי התקשורת בארץ ובעולם, הרבה להתראיין ברדיו ובטלוויזיה והיה כתב רשות השידור ליד הקהילה האירופית בבריסל.

 

אהרונסון הוא מומחה לחקר השואה ופרסם ספרים ומאמרים רבים בעברית, אנגלית וגרמנית. מחקריו זכו לפרסים רבים.

 

מבין פרסומיו:

  •  סבא או חורים שחורים, הוצאת כרמל, 2006       
  • הפוליטיקה והאסטרטגיה של נשק גרעיני במזרח התיכון: ערפול, תאוריה ומציאות, 1948 - 1993, ירושלים, אקדמון, 1994, עודכן ב-2006, נכתב מחדש בכותר נשק גרעיני במזרח התיכון 1948-2012,לאור פתיחת הארכיונים ומקורות מידע אחרים ויצא לאור בשנת 2013.
  • דוד בן-גוריון, מנהיג הרנסאנס ששקע, שדה בוקר: המכון למורשת בן-גוריון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1999. תרגום מעודכן של הספר לאנגלית יצא לאור בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג' בנובמבר 2010.
  • Hitler, the Allies, and the Jews, ‏2004, ובמהדורת כיס 2006, הוצאת אוניברסיטת קיימברידג'

היטלר, בעלות-הברית והיהודים, 2006, הוצאת מכון בן-גוריון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב והוצאת הקיבוץ המאוחד - מהדורה מעודכנת לקורא העברי, אוגוסט-ספטמבר 2008.

  • המלכודת הנאצית, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2011
  • המלחמה הגדולה: פרקים במלחמת העולם הראשונה, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2012.
  • מסעותיי במדבר האדום ובמדינות הים, הוצאת רסלינג, 2012
  • Aronson, Shlomo. Levi Eshkol: From Pioneering Operator to Tragic Hero--a Doer. Vallentine Mitchell, 2011
  • נשק גרעיני במזרח התיכון 1948-2013, הוצאת אקדמון 2014.

 

קראו פחות
אריה אונגר

אריה אונגר

פרופסור אמריטוס, המחלקה למדע המדינה

 

קרא עוד

פרופסור אונגר, יליד גרמניה, עלה ארצה ב-1948. למד כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית וכתב דוקטורט באוניברסיטת לונדון. 

 

אונגר היה מרצה אורח ועמית מחקר בבית הספר לכלכלה ומדע המדינה של לונדון (L.S.E.),  Hoover Institution בארה"ב והמכון הפדרלי ללימודים מזרח אירופאים בגרמניה.  הוא כיהן כראש המחלקה למדע המדינה ובשנת 2000 הוענקה לו תעודת הוקרה על מפעל חיים מטעם האגודה הישראלית למדע המדינה.

מחקריו של פרופסור אונגר  התמקדו בפוליטיקה של משטרים טוטליטריים.

 

 

 

מבין ספריו:

  • The Totalitarian Party: Party and People in Nazi Germany and Soviet Russia, Cambridge   University Press, 1974
  • Constitutional Development in the USSR: A Guide to the Soviet Constitutions, Methuen, 1981
קראו פחות
ירון אזרחי

ירון אזרחי ז"ל

פרופסור אמריטוס, המחלקה למדע המדינה

 

קרא עוד

 

ירון אזרחי ז"ל נולד בשנת 1940 בתל אביב. למד פילוסופיה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית, וקיבל דוקטורט מאוניברסיטת הרווארד בארה״ב. בתקופת לימודיו שימש יועץ למדיניות המדע של ארצות הברית בבית הלבן ובאקדמיה הלאומית למדע בוושינגטון. כיהן כפרופסור במחלקה למדע המדינה, כעמית מחקר במכון למחקר מתקדם במדעי ההתנהגות בסטנפורד וכעמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, וכן כחבר בוועדה האקדמית של המכללה לביטחון לאומי. אזרחי שימש כפרופסור אורח באוניברסיטאות פנסילבניה, באוניברסיטת דיוק, הרווארד, פרינסטון, בראון ובמכון רוקפלר. בנוסף, כיהן אזרחי כיועץ למדיניות מדע בישראל לאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים והשתתף כחבר המועצה למדיניות מדע של נשיא המדינה בתקופת כהונתו של הנשיא אפרים קציר.  בשנת 2009 זכה בפרס על מפעל חיים מטעם האגודה הישראלית למדע המדינה. 

 

כאינטלקטואל ציבורי  עסק אזרחי רבות באיומים על חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית. בשנות ה-80 היה שותף פעיל בשיחות שהתקיימו באירופה עם אינטלקטואלים פלסטינים כחלק משיחות שלום. במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה עסק בסכנות הנובעות מהעדר תשתית דמוקרטית-ליברלית בישראל ובהשפעת הבעלות הצולבת בשוק התקשורת הישראלי. ירון השתתף בכתיבת הצעת "חוקה בהסכמה" במסגרת ועדה שבראשה עמד נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר. כחלק ממיזם זה כתב אזרחי יחד עם פרופסור מרדכי קרמניצר את הספר "ישראל לקראת דמוקרטיה חוקתית" (2001).  אזרחי היה גם ממקימי כתב העת הביקורתי בענייני תקשורת "העין השביעית".  הופיע רבות בעיתונות ובתקשורת הישראלית והבינלאומית.

 

אזרחי היה פילוסוף פוליטי בעל שם עולמי.  במחקריו עמד על הקשרים שבין מדע ופוליטיקה, וחשף את תפקידם המכונן של הדימיוּנים הפוליטיים בעיצוב המשטר. הוא הראה כיצד צמח הדמיון הדמוקרטי מערש הנאורות, ותיאר את הדמוקרטיה כאוטופיה קונסטרוקטיבית. / תפקיד האמנויות בעיצוב התרבות הפוליטית העסיק אותו לאורך דרכו המחקרית, והוא אף פרסם במשותף עם רעייתו, פרופ' רות הכהן-פינצ'ובר, חיבור מקיף אודות אופני גיוסה של אמנות המוזיקה במשטרים פוליטיים שונים או חתירתה כנגדם.   בספרו האחרון, אותו השלים על ערש דווי, הצביע על השורשים האפיסטמולוגיים והקוסמולוגיים של משבר הדמוקרטיה בראשית המאה ה-21.

 

ירון הלך לעולמו בינואר 2019.

 

 

מבין פרסומיו:

 

  • ירון אזרחי ורות הכהן-פינצ'וברלהלחין כוח, לשיר חירות: קשרים גלויים וסמויים בין מוזיקה לפוליטיקה במערב. ירושלים ותל אביב: מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, 2017
  • בעלות צולבת - שליטה ותחרות בשוק התקשורת הישראלי: היבטים כלכליים ומשפטיים והשלכותיהם על הדמוקרטיה הישראלית (עם זוהר גושן ושמואל לשם) ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2003
  • ישראל לקראת דמוקרטיה חוקתית: עקרונות לתיקון מדינה ומשטר (עם מרדכי קרמניצר) ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2001.
  • Can Democracy Recover? The Roots of Crisis (Cambridge: Cambridge University Press, 2024).
  • Imagined Democracies: Necessary Political Fictions (New York: Cambridge University Press, 2012)
  • Rubber Bullets: Power and Conscience in Modern Israel (New York: Farrar, Straus and Giroux, 1997; paperback:, Berkeley: University of California Press, 1998).
  • The Descent of Icarus: Science and the transformation of Contemporary Democracy Harvard University Press, 1990

 

קראו פחות
בנימין אקצין

בנימין אקצין ז"ל

פרופסור אמריטוס, המחלקה למדע המדינה

 

קרא עוד

 

בנימין אקצין ז"ל נולד ב-1904 בריגה. למד מדע המדינה והשלים לימודי דוקטורט באוניברסיטת וינה, וכן קיבל תואר למשפטים מאוניברסיטת פריז ותואר דוקטור למשפטים נוסף מאוניברסיטת הרווארד.

אקצין הוא מיוזמי ומקימי החוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית ועמד בראשו במשך עשור. בנוסף, נמנה עם מייסדי הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה וכיהן כדיקן הפקולטה. הוא ממקימי אוניברסיטת חיפה והרקטור הראשון שלה. קיבל דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה. אקצין הוא חתן פרס ישראל למדעי המשפט (1967). אקצין היה מרצה אורח ברבות מהאוניברסיטאות המובילות בארצות הברית ואירופה.

קודם עלייתו ארצה היה מפעילי התנועה הרוויזיוניסטית ומזכירו המדיני של זאב ז׳בוטינסקי, ואף נבחר לנשיא התנועה הציונית החדשה שהקים ז׳בוטינסקי. בראשית שנות ה-40 עמד בראש הלשכה המדינית של ״ועד החירום הציוני אמריקני״ בארה״ב.

אקצין התמחה בתורת המשטרים והזיקה בין המציאות המדינית לביטוייה המשפטיים-קונסטיטוציוניים.

 

מבין פרסומיו:

  • "עיקרי המינהל הציבורי", הוצאת דביר – (1952)
  • "תורת המשטרים", הוצאת אקדמון - הוצאת הסטודנטים באוניברסיטה העברית (1967).
  • "לאומים ומדינות", הוצאת עם עובד
  • "סוגיות במשפט ובמדינאות", הוצאת מאגנס (1966)
  • "יסודות המדינאות הבינלאומית", הוצאת אקדמון (1984)
  • "הצעת חוקה למדינת ישראל"
  • "תכנון לאומי בישראל", הוצאת המדרשה למינהל (1966)
  • "הסטאטוס הפוליטי של יהדות התפוצות", הוצאת המכון ליהדות זמננו (1966)
  • "הבדלי יסוד בגילויי ההתבוללות בתקופה הבתר אמאנסיפציונית והעידן הנוכחי", הוצאת האוניברסיטה העברית
  • "מריגה לירושלים", הוצאת הספרייה הציונית על יד ההסתדרות העולמית (1989) - ספרו האוטוביוגרפי שפורסם לאחר מותו

 

קראו פחות
רפאלה בילסקי

רפאלה בילסקי בן-חור ז"ל

ד"ר אמריטוס, המחלקה למדע המדינה

 

קרא עוד

רפאלה בילסקי התמחתה בפילוסופיה פוליטית ופרסמה בין השאר מאמרים בנושאי החירות, השוויון והצדק החברתי. עבודותיה נגעו מעבר למדע המדינה, והיא פרסמה ספרים פופולריים על מקסום האושר וחתולי רחוב, שזכו לאהדה רבה.

 

היא התחקתה בעבודתה אחרי מדינת הרווחה, היווסדות המצפון החברתי, ואישיויות פוליטיות ישראליות רבות. בספרה "לצד שמעון" היא הביאה את סיפור הפריימריז במפלגת העבודה, הפעם הראשונה בישראל בה מפלגה בחרה את יושב הראש שלה ומועמדה לראשות הממשלה, מתוך מקומה כמדענית מדינה וכחברה במטה הבחירות של שמעון פרס בו כיהנה כיו"ר מטה הסקרים. בילסקי מילאה תפקידים ציבוריים רבים, בהם יו"ר המועצה הלאומית לבריאות וחברה וממלאת מקום יו"ר המועצה לתכנון חברתי של יד ראש הממשלה. היא הצטרפה לעבודה לאחר המהפך ב1977, ומאז הייתה חברת מרכז המפלגה.

 

בילסקי הלכה לעולמה בשנת 2018

 

בין עבודותיה:
 

  • בן חור, ר. (1977). מדיניות הרווחה בישראל. הוצאת האוניברסיטה העברית.
  • בן חור, ר.  (1988) כל יחיד הוא מלך: המחשבה החברתית והמדינית של זאב ז’בוטינסקי. דביר.
  • בן חור, ר. (1994). מושגים ומישוג במדע המדינה. הוצאת האוניברסיטה העברית.
  • בן חור. (2000). אלימות בחברה הישראלית הסברים אפשריים. מרכז מורשת בגין.
  • בן חור, ר. (2004). מקסם האושר: חקר האושר - משמעויות, תוצאות ומסקנות. כרמל.
  • בן חור, ר. (2007). חתולי הרחוב שלי. כרמל.

 

 

קראו פחות
עמנואל גוטמן ז"ל

עמנואל גוטמן ז"ל

פרופסור אמריטוס, המחלקה למדע המדינה

 

קרא עוד

עמנואל גוטמן ז"ל נולד בעיר מינכן בגרמניה בשנת 1924. למד באוניברסיטה העברית היסטוריה, היסטוריה של עם ישראל ואנגלית. למד תואר שני ושלישי במדע המדינה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, ממנה קיבל דוקטורט בשנת 1958. כיהן כראש המחלקה למדע המדינה ולימד בה במשך 49 שנים, עד ליציאתו לפנסיה.

גוטמן שימש כעמית מחקר ופרופסור אורח במוסדות רבים בעולם, ביניהם באוניברסיטאות בבריטניה, גרמניה, פינלנד, ארצות הברית וקנדה. בשנת 2004 קיבל פרס מפעל חיים מטעם האגודה הישראלית למדע המדינה.

 

בצעירותו התגייס גוטמן לארגון ה״הגנה״ ושירת בתפקידים מנהליים בירושלים. ב-1944 התגייס ל״בריגדה היהודית״. עם סיום מלחמת העולם השנייה נשלח להולנד ובלגיה שם עזר לעלייה ב׳ לארץ. ב-1947 לימד ב״סמינר רוטנברג״ במחנות המעפילים בקפריסין ושימש גם כמנהל הסמינר.

 

גוטמן היה מראשוני החוקרים בתחום מדע המדינה באוניברסיטה העברית ונחשב למומחה לחקר המערכת הפוליטית בישראל. מחקריו עסקו במערכת הפוליטית הישראלית, במפלגות ישראליות ובסוציולוגיה הפוליטית של ישראל. הוא נחשב כמי שהניח את התשתית להוראת התחום והעמיד דורות של תלמידים.

 

פרופ' גוטמן הלך לעולמו בדצמבר 2022

 

 

מבין כתביו:

  • משה ליסק ועמנואל גוטמן (עורכים), מוסדות ותהליכים פוליטיים בישראל, ירושלים, אקדמון, 1971.
  • ש"נ אייזנשטדט, עמנואל גוטמן ויעל עצמון (עורכים), מדינה וחברה: סוגיות בסוציולוגיה פוליטית, תל אביב, עם עובד, 1976.
  • משה ליסק ועמנואל גוטמן (עורכים), המערכת הפוליטית הישראלית, תל אביב, עם עובד, 1979.
  • עמנואל גוטמן, "ההכרזה ויישומה", בספר: יעל חבר (עורכת), ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, ירושלים, משרד החינוך, התרבות והספורט/מרכז ההסברה/שרות הפרסומים, 1999.
  • Dan Caspi, Abraham Diskin and Emanuel Gutmann, The Roots of Begin's Success: The 1981 Israeli Elections, London, .Croom Helm,1984

 

קראו פחות
יצחק גל-נור

יצחק גל-נור

פרופסור אמריטוס, המחלקה למדע המדינה

 

קרא עוד

יצחק גל-נור, פרופסור אמריטוס בקתדרה על-שם הרברט סמואל למדע המדינה,  נולד בעיר סאו פאולו שבברזיל בשנת 1940. למד מדע המדינה והיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטה העברית, וכן בבית הספר מקסוול למנהל ציבורי באוניברסיטת סירקיוז בניו יורק. גל-נור הוא עמית מחקר בכיר במכון ון-ליר בירושלים וחבר הנהלה במרכז לאתיקה בירושלים.  כיהן כראש המחלקה למדע המדינה ובמגוון תפקידים אקדמיים ומנהליים נוספים באוניברסיטה העברית ובאקדמיה; היה חבר בהנהלת הקרן הלאומית למדע בתחום מדעי הרוח והחברה, בחבר המנהלים של האוניברסיטה העברית וכן כיהן כסגן יושב ראש המועצה להשכלה גבוהה. גל-נור שימש כמרצה אורח באוניברסיטאות רבות בעולם, ביניהן באוניברסיטת מקגיל בקנדה, אוניברסיטת המדינה של ווין ואוניברסיטת ברקלי בארה״ב, אוניברסיטת ננזאן ביפן, אוניברסיטת אורהוס בדנמרק, אוניברסיטת אוקספורד באנגליה, ואוניברסיטת סידני באוסטרליה. כיהן כראש האגודה הישראלית למדע המדינה וחבר בוועד המנהל של האגודה הבינלאומית למדע המדינה. בשנת 2016 הוענק לו פרס מפעל חיים מטעם האגודה הישראלית למדע המדינה.

 

 מחוץ לעשייתו האקדמית, פעל גל-נור רבות לקידום המנהל הציבורי בארץ. בשנות השבעים שימש כיועץ לאגף התקציבים במשרד האוצר, ולמחלקה לשיתוף פעולה בינ״ל במשרד החוץ. היה חבר בוועדה הממשלתית להכנת הרפורמות בשיטות הבחירות ועמד בראש התוכנית לרפורמה בממשל במכון הישראלי לדמוקרטיה. בשנות התשעים מונה לתפקיד הכפול של נציב שירות המדינה בממשלת יצחק רבין והממונה על הרפורמות במינהל הציבורי. בשנת 1998 הוענק לו ״אות אביר השלטון״ ברשות המבצעת על ידי התנועה למען איכות השלטון בישראל. בנוסף, שימש גל-נור יושב ראש וחבר בוועדות ציבוריות רבות.

 

גל-נור נחשב למומחה בחקר המערכת הפוליטית ויחסי הגומלין בין הפוליטיקה למנהל ולמדיניות הציבוריים. הוא פועל רבות להרחבת המחקר אודות המערכת הפוליטית בישראל. אחת מתרומותיו היא פיתוח מודל ההיגוי לבחינת כושר ההיגוי של מערכות פוליטיות, לו השפעה נרחבת בחקר מדע המדינה. מודל זה וההבחנה בינו לבין ייצוגיות דמוקרטיות עומדות במרכז המחקר שלו ושל ד״ר דנה בלאנדר את המערכת הפוליטית בישראל.

 

 

מבין ספריו:

  • ראשיתה של הדמוקרטיה בישראל, עם עובד, 1985.
  • ושבו בנים לגבולם: ההכרעות על מדינה ושטחים בתנועה הציונית, הוצאת מאגנס והמרכז למורשת בן-גוריון, 1995.
  • לא, אדוני הנציב!: מאחורי הקלעים של הפוליטיקה והמינהל בישראל, הוצאת ידיעות אחרונות ומכון ירושלים לחקר ישראל, 2003.
  • מינהל ציבורי בישראל: התפתחות, מבנה, תפקוד ורפורמות, הוצאת אקדמון, 2007.
  • יצחק גל-נור, ג'ניפר אושר ואלמה גדות- פרז, הסביבה הפוליטית של קביעת מדיניות ציבורית בישראל, הוצאת מאגנס, 2012.
  • יצחק גל-נור ודנה בלאנדר, המערכת הפוליטית בישראל, הוצאת עם עובד והמכון הישראלי לדמוקרטיה, 2013.
  • النظام السّياسي في إسرائيل (עם דנה בלאנדר), תרגום לערבית של המערכת הפוליטית בישראל, הוצאת רכס, 2022.
  • (עם אמיר פז-פוקס ונעמי ציון), גבולות ההפרטה ותחומי האחריות של המדינה, הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר, 2015.

 

  • Government Secrecy in Democracies (with 8 authors), New York: Harper & Row, & New York University Press, 1977, 313 p.; Japanese ed., 1979. Introduction by Carl Friedrich.
  • The Partition of Palestine: Decision Crossroads in the Zionist Movement, State University of New York Press, 1995, 379 p. Hebrew edition Magnes Press & The Ben Gurion Center, 1995, 355 p.
  • The Handbook of Israel's Political System, (with Dana Blander), Cambridge University Press, NY, 2018.
  • The Privatization of Israel: The Withdrawal of State Responsibility (with Amir Paz-Fuchs and Ronen Mandelkern), eds., Palgrave-Macmillan, 2018.

 

קראו פחות
דן הורוביץ

דן הורוביץ

פרופסור אמריטוס, המחלקה למדע המדינה

 

קרא עוד

 

דן הורוביץ נולד בשנת 1928 בתל אביב. למד משפטים וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. את עבודת הדוקטורט שלו עשה באוניברסיטת אוקספורד בבריטניה. לאחר שובו לארץ כיהן כחבר סגל במחלקות למדע המדינה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית שם גם הועלה לדרגת פרופסור.

 

בצעירותו היה דן הורוביץ חבר בפלמ"ח ולחם במלחמת יום הקוממיות. במהלך המלחמה נפל בשבי הירדנים בקרב על גוש עציון, וישב כשנה בשבי באום מפרק שבירדן. בעת לימודיו שימש ככתב הפרלמנטרי של העיתון ״דבר״. בראשית שנות השישים, נמנה עם מייסדי החוג הרעיוני ״מן היסוד״, ולקראת סוף שנות השבעים היה בין מייסדי חוג 77 במפלגת העבודה, בה היה חבר מרכז.

 

הורוביץ הוא מחשובי חוקרי החברה והפוליטיקה הישראלית. מחקריו עסקו בין השאר בתורת הביטחון הישראלי, התרבות הפוליטית הישראלית, ויחסי הגומלין בין התרבות, הפוליטיקה והחברה. מחקריו זכו לפרסום רחב והשפיעו השפעה רבת משמעות.

 

מבין ספריו:

 

  • דן הורוביץ, שנה בסוגריים: מגוש-עציון לשבי הלגיון, הוצאת ספרית פועלים/ספרי משלט, 1949. מהדורה מצולמת (של הספר שראה אור ב-1949) בעריכת אלי שילר, בתוספת הקדמה וכעשרים צילומים מקוריים ממחנה השבויים אום אל ג'בל, שרובם רואה כאן אור לראשונה. ירושלים, הוצאת אריאל, 2008
  • אליהו חסין ודן הורוביץ, הפרשה: פרשת הביש, הוצאת עם הספר, תל אביב, 1961
  • דן הורוביץ ומשה ליסק, מישוב למדינה: יהודי ארץ-ישראל בתקופת המנדט הבריטי כקהיליה פוליטית, עם עובד, תל אביב, 1977
  • דן הורוביץ ומשה ליסק, מצוקות באוטופיה: ישראל – חברה בעומס-יתר, עם עובד, תל אביב, 1990
  • דן הורוביץ, תכלת ואבק: דור תש"ח - דיוקן עצמי, כתר, ירושלים 1993

 

קראו פחות
גדי וולפספלד

גדי וולפספלד

פרופסור אמריטוס, המחלקה למדע המדינה

 

קרא עוד

גדי וולפספלד הוא פרופסור אמריטוס במחלקה למדע המדינה וכיום פרופסור וראש התכנית ללימודי תואר שני בתחום ״תקשורת ומדיה חדשים״ בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת רייכמן. למד מדע המדינה באוניברסיטה העברית וקיבל תואר דוקטור המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) בארה״ב. כיהן כפרופסור במחלקה למדע המדינה וכראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית. כיהן כיו״ר מחלקת התקשורת הפוליטית באגודה האמריקנית למדע המדינה וכמנהל מכון לוי אשכול לחקר החברה, הכלכלה והמדיניות בישראל. שימש כפרופסור ועמית מחקר במכונים ואוניברסיטאות בעולם, ביניהם מכון ארה״ב לשלום בוושינגטון, אוניברסיטת הרווארד ו- MIT. זכה בפרסים על עבודתו המחקרית ועל הישגיו בתחום ההוראה. בשנת 2017 קיבל את פרס הקריירה המוערכת על שם מורי אידלמן מטעם אגודת התקשורת הפוליטית של איגוד מדעי המדינה האמריקאי.

 

 

וולפספלד נחשב מומחה לתקשורת פוליטית. מחקריו מתרכזים בתפקיד התקשורת בסכסוכים פוליטיים ובתהליכי שלום. הוא פרסם מחקרים רבים על נושאים אלו וכן שישה ספרים.

 

מבין ספריו:

  • Making Sense of Media and Politics: Five Principles in Political Communication, N.Y.: Routledge (2011).
  • Media and the Path to Peace, Cambridge, U.K.: Cambridge University Press (2004). Political Communication in a New Era: A Cross-National Perspective, (with Philippe Maarek, Eds.). London, U.K.: Routledge, (2003).
  • Media and Political Conflict: News From the Middle East, Cambridge, U.K.: Cambridge University Press (1997).
  • Framing the Intifada: Media and People, (with Akiba Cohen, Eds.), Norwood, N.J.: Ablex Press, (1993).
  • The Politics of Provocation: Participation and Protest In Israel, Albany, N.Y.: State University of New York Press, (1988).
  • Wolfsfeld, G., Sheafer, T., and Althaus S. (2022), Building Theory in Political Communication: The Politics-Media-Politics Approach. N.Y.: Oxford University Press.
  • Wolfsfeld, G., (2022)  Making Sense of Media and Politics: Five Principles in Political Communication (Second Edition), N.Y.: Routledge

 

 

קראו פחות
נעמי חזן

נעמי חזן

פרופסור אמריטוס, המחלקה למדע המדינה

 

קרא עוד

נעמי חזן נולדה בשנת 1946 בירושלים. למדה מדע המדינה באוניברסיטת קולומביה וקיבלה תואר דוקטור למדע המדינה ולימודי אפריקה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נעמי חזן היא עמיתת מחקר בכירה במכון ון ליר בירושלים ובמכון טרומן באוניברסיטה העברית. כיהנה כראש החוג ללימודי אפריקה וכראש מכון טרומן לקידום השלום באוניברסיטה העברית. מ2005-2017 כיהנה כדיקנית בית הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית של תל אביב-יפו.  בשנת 2009 הקימה יחד עם פרופ' חנה הרצוג את "שוות –המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית" במכון ון ליר.  בנוסף, היא כיהנה כראש האגודה הישראלית למדע המדינה וכסגנית יו"ר האגודה הבינלאומית למדע המדינה.

נעמי חזן הייתה פרופסור אורחת, בין היתר, במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת הרווארד ובאוניברסיטת שיקגו, ועמיתת מחקר במרכז ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד ובמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). בשנת 2013 הוענק לה פרס מפעל חיים מטעם האגודה הישראלית למדע המדינה.

 

מחוץ לעשייתה האקדמית, חזן היא ממייסדות שדולת הנשים בישראל, ופעילה במגוון ארגוני נשים ובארגונים הפועלים למען זכויות האדם ושלום. בין השנים 1992-2003 שירתה כחברת כנסת מטעם מרצ, כיהנה כסגנית יו"ר הכנסת והייתה חברה בוועדות החוץ והביטחון, קידום מעמד האישה, הכלכלה, הכנסת, החינוך, והעלייה והקליטה. בנוסף, כיהנה חזן כנשיאת ״הקרן החדשה לישראל״ וכיום יושבת בוועד המנהל הבינלאומי של הקרן. היא גם הייתה חברה בוועדת הנשיא לבחינת שיטת הממשל בישראל (וועדת מגידור) והשתתפה בכמה יוזמות לחקיקת חופקה לישראל.

 

חזן מתמחה בפוליטיקה השוואתית, פוליטיקה אפריקנית, מגדר ופוליטיקה ובתהליכים פוליטיים בישראל, וכתבה מאמרים רבים בנושא בכתבי עת שונים.

מבין ספריה:

פערים מגדרים בפוליטיקה בישראל, (בעריכת מיכל שמיר, חנה הרצוג ונעמי חזן), הוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, 2021.

קולוניאליזם ודה-קולוניזציה באפריקה (עם נורית השמשוני-יפה), האוניברסיטה הפתוחה, 2005.

 

  • An Anatomy of Ghanaian Politics: Managing Political Recession, 1966-1982.  Boulder: Westview Press, 1982.
  • Coping with Uncertainty (with Deborah Pellow).  Boulder: Westview Press, 1986.
  • Politics and Society in Contemporary Africa (Naomi Chazan et. al.).  Boulder: Lynne Reinner Publishers, 3 editions (1988, 1992, 1999).
  • Israel on the Eve of an Election Year: Some Preliminary Reflections. Jerusalem: PASSIA, 1991.
  • The Early State in African Perspective: Culture, Power, and Division of Labor ed. With S.N. Eisenstadt and Michel Abitbol), Leiden: Brill, 1988/
  • The Precarious Balance: State and Society in Africa (edited with Donald Rothchild)/  Boulder: Lynne Reinner Publishers, 1988.
  • Irredentism and International Politics (editor)/  Boulder: Lynne Reinner Publishers, 1991.
  • Civil Society and the State in Africa (edited with John Harbeson and Donald Rothchild).  Boulder: Lynne Reinner Publishers, 1994.

 

 

קראו פחות
יעקב לנדאו

יעקב לנדאו ז"ל

פרופסור אמריטוס, המחלקה למדע המדינה

 

קרא עוד

 

יעקב לנדאו ז"ל נולד בקישינב, בסרביה (כיום מולדובה) ב-1924. הוא סיים את הדוקטורט שלו ב-SOAS בלונדון בהדרכתו של ברנרד לואיס ואת הפוסט דוקטורט שלו עשה באוניברסיטת הרווארד בהדרכתו של ה.א.ר. גיב. לנדאו חקר בעיקר אידיאולוגיות ותנועות לאומיות ערביות ומוסלמיות, פאן-לאומיות, פאן-איסלם, רדיקליזם, גלויות ומיעוטים, ופוליטיקה ולשון בעולם הערבי והמוסלמי.

 

הוא היה, בין השאר, ממקימי החברה הישראלית המזרחית ומזכירה הראשון, נשיא האגודה הישראלית למדעי המדינה, חבר הוועד הפועל של המרכז הבינלאומי ללימודים עות'מאנים ופרה-עות'מאנים בפריז, וחבר כבוד בחברה ההיסטורית הטורקית. לנדאו שימש כפרופסור אורח ועמית מחקר באוניברסיטת ברנדייס, UCLA, קולומביה, פרינסטון, אוקספורד, היידלברג, פרייבורג, ואוניברסיטאות אחרות.

 

הוא זכה בפרס בן צבי, פרס גרינבוים, מדליה על הצטיינות במחקר מתקדם מאוניברסיטת בואזאיצ'י (טורקיה), ציון לשבח מהאגודה הישראלית למדע המדינה, וב-2005 בפרס ישראל למזרחנות. לנדאו גם כיהן כעורך המזרח החדש, היה חבר המערכת של אנציקלופדיה יודאיקה ו של כתבי העת ספונות, מדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים,  Asian and African Studies, Nations and Nationalism, Etudes sur la Mediterranee Orientale et le Monde Turco-Iranien, Central Asia and the Caucasus, Plural Societies, ו-Politique et Societes. הוא כתב 22 ספרים, ערך 12 ספרים, ופרסם כ-600 מאמרים, ערכים, וסקירות ספרים בכתבי עת מדעיים ובאנציקלופדיות. חיבוריו נדפסו בעשר שפות.

 

בין ספריו:

  • Studies in the Arab Theatre and Cinema (Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 1958).
  • The Arabs in Israel: A Political Study (London: Oxford University Press, 1969).
  • Jews in Nineteenth-Century Egypt (New York: NYU Press, 1969).
  • The Politics of Pan-Islam: Ideology and Organization (Oxford: Clarendon 1992)
  • The Arab minority in Israel, 1967-1991: Political Aspects (Oxford: Clarendon, 1993).
  • Pan-Turkism: From Irredentism to Cooperation (Bloomington: Indiana University Press, 1995).

 

קראו פחות